את מי מעניינת האמת?

הסמינר השבועי על עקרונות הלוגיקה נכנס לשעתו השנייה והמנומנמת. הקמפוס מחוץ לכתה כבר התרוקן מרוב באיו ורחש האוטובוסים היוצאים ממנו עלה לאוזנינו מהחלון כהבטחה לחילוץ מתקרב, או שמא כאיום בנטישתנו מאחור. כמה סטודנטים העיפו מבט רפה בשעון, אחדים שלחו מבט אל החלון ממנו בא רחש האוטובוסים ואחרים רשמו הערות מקריות על בלוק הכתיבה שלהם, כולם ככולם עושים עצמם כמקשיבים למרצה.
נושא השיעור היום היה סתום במיוחד" האמת החמקמקה - המרדף הלוגי והשקר המובנה". פרופ' ק. חדיף ניסה לדובב את הסטודנטים להשתתף בדיון והזכיר שאין מדובר בהרצאה אלא בדיון סמינרי, "...האם הכלים הלוגיים, אם נשתמש בהם כראוי, מבטיחים לנו את ברור האמת, או שאולי הם מנותקים מהתכלית הזו ומאפשרים לנו לבסס את השקר דווקא?" שאל בחיוך של שביעות עצמית ניכרת לעין.
הכתה שתקה, הפרופ' עבר במבטו על התלמידים ומשנוכח לדעת שלא יזכה לשיתוף פעולה קרוב, העיר באכזבה "האמת- האמת לא מעניינת יותר את אף אחד."
חשבתי לעצמי, שאם הפרופ' צודק, הרי שהמשפט שלו, לפי הכלים הלוגיים חייב, להיות משעמם. כי אם המשפט הוא אמת והאמת לא מעניינת איש, אזי המשפט חייב להיות משעמם.
אבל דווקא אז בזמן שאני מגלגל בתוכי את המחשבות, בכתה כאילו התעוררו מאיזשהו חלום, ביקשו לא פחות משלושה סטודנטים לדבר בעוד שאר הנוכחים מראים סימנים של מגלי עניין מחודש.
האם לא השתמשתי בכלים הלוגיים כראוי בדרך למסקנה שלי, או שאולי הפרופ' טעה והאמת עדיין מעניינת מישהו?

אינני יודע.